תולדות הבלט האפריקאי- 

באפריקה התחילה התרבות הנשענת על הקצב והתנועה. לקצב ולתנועה יש משמעות פיזית ורוחנית עמוקה לאדם. הם מלווים את האדם בכל תחומי חייו: בעבודה, ברפואה, באירועי שמחות, בטקסים סודיים פולחניים ביער המקודש, בהעברת ידע ממקום למקום, ועוד...
הקצב והתנועה מתבטאים בתופים ובריקוד.

בכל שבט באפריקה המערבית יש אומנים מתופפים ורקדנים , בכל שכונה יש מרכז קהילתי בו מתאמנים ויש מועדי תחרויות מקומיות שהמנצחים בהן יוצאים לתחרות ארצית ולתחרות כלל אפריקאית ( troup federal (.

בחלק זה של העולם, כשהתחלתו הייתה בגינאה קונקרי התפתח הריקוד לממדים מעוררי כבוד והערכה בתמיכת המוסדות הממשלתיים.

ידע על ההיסטוריה של גיניאה מסביר את המעמד המכובד כיום של אמנות התיפוף והריקוד. בסוף המאה ה- 19 רצו הצרפתים להשתלט על גינאה ולהפכה לקולוניה צרפתית. סאמורי טורה משבט המאלינקה שהיה אחד המנהיגים החזקים ביותר בכל אפריקה , התאחד עם שבטים כמו טוקולור וסיקאסו ובשנת 1890 הביסו וגרשו את הצרפתים מגבולות גינאה בכוחם המאוחד. סאמורי טורה נלחם נגד כל הניסיונות להפוך את גינאה קונקרי למושבת עבדים, ונודע במעשי נקמה אכזריים ומעוררי צמרמורת נגד האדם הלבן. ב- 1898 הוא נכנע לבסוף והצרפתים נכנסו לגינאה. האנגלים שלטו אז בסיירה לאונה והפורטוגלים שלטו בגינאה ביסאו וליבריה, הגובלות בגיניאה קונקרי.

לאחר מלחמת עולם שנייה זכתה גינאה בעצמאות והמפלגה הדמוקרטית ובראשה סקו טורה ,צאצאו של המנהיג המהפכן סאמורי טורה, עלתה לשלטון ב- 1957 . ב- 1958 הפכה גינאה לרפובליקה.
סקו טורה היה מרקסיסט שהושפע מהשלטון ברוסיה. הוא היה מנהיג בעל רוח חופשית, מהפכן אמיתי ואדם נעלה שמטרתו העיקרית הייתה להוכיח לבני ארצו שאין להם צורך באדם הלבן , לא מדבשו ולא מעוקצו.

עד אז היו התושבים מפוזרים , כל שבט היה עם מערכת ממשל קטנה משל עצמו, עם שפה ייחודית לו. סקו טורה איחד את כל השבטים וכך זכה לממשלה רחבה ותומכת בה לכל שבט היה ייצוג. הוא קבע את הסוסו כשפה ראשונה , הטיף לתושבים לא להיות נרפים ועצלים והלהיב אותם לעבוד ולהתפתח. הם פיתחו את הארץ , סללו כבישים ובנו מערכת רכבות, בנינים מעניינים ומרשימים מבחינה אדריכלית, ועוד.

הוא הזמין את כל האמנים - זמרים מוסיקאים ורקדנים והציע להקים להקת בלט לאומי אשר תייצג את המדינה בכל אירוע. ללהקה זו כל שבט שלח אמני עילית המייצגים את תרבותו ואזורו, וכולם חייבים להתמחות ולהתאמן בריקוד של כל התרבויות השונות שהלהקה מציגה ומייצגת. נבנה גם היכל ענק למופעי הבלט בבירה- קונקרי, עם מסכים מתחלפים ותפאורת ענק מרהיבה וקינטית.

סקו טורה מת באופן מפתיע ב- 4 ביולי 1985 , לאחר מריבות עקובות דם עלה לשלטון לנסרה קנטה המכהן עד היום כנשיא בגינאה.

מאסטרים לתיפוף ידועי שם בכל העולם שהחלו דרכם בלהקה הלאומית היו- ממדי קייטה ופאמאדו קונטה.

הכוריאוגרף הראשון בלהקה היה פודיבה קייטה, אמן ממאלי. הוא בסס את צורת העבודה של הלהקה: פיתח את המיזנסן - ספור הבלט, תיאטרון מחול לתוכו משובצים הריקודים השייכים לבלט; הוא קבע את צורת האימונים האינטנסיביים ;חיבר את הבלטים הראשונים שסיפרו על ההיסטוריה של ארצו- מאלי. הוא הושלך לכלא מסיבות פוליטיות.
אחריו הגיע מגינאה-ביסאו שחקן, רקדו ואקרובט מזהיר בשם איטלו זמבו, המשמש כמנהלו הראשי של הבלט הלאומי של גינאה . הוא המשיך לפתח את הריקוד ותוכנו. עמידו בנגורה משמש סגנו.
עוד רקדן ותיק ומיוחד הוא - קוקה סאלי. טובי הרקדנים מצטרפים לבלט הלאומי , אשר הופעותיו הפכו בשנים האחרונות לשם דבר בכל העולם, ותרמו לפריצת מוסיקת וריקוד העולם
(world music and dance).
כיום, הריקוד האפריקאי הפך לתרבות ההמונים: מוטיבים מהריקוד האפריקאי אפשר לראות כיום ב- MTV, בכל דיסקוטק ברחבי העולם רוקדים בהשפעה אפריקאית שבטית.

חומר מתועד על התפתחות הלהקה ניתן למצוא בספריה הלאומית בקונקרי, כמו שמות מפלסי דרך - מורים וכוריאוגרפים שהשפיעו ופיתחו תנועות. מקור אותנטי הוא סיפורים של זקני העדה שיכולים לספר על יצירות מופת בעבר והיום, על ריקודים מיוחדים ועל רקדנים מצטיינים. הסיפורים האלה היו שמורים עד היום באפריקה.

רות אשל דוקטור למחול ומבקרת המחול בעיתון "הארץ" הייתה בקוטו סילו במתחם להקת פטלה בגמביה במרץ 2002 . היא באה לקנות תופים וללמוד. היא חזרה נפעמת מהיכולות האפריקאיות כפי שראתה אותן במופע של פטלה באחד המלונות. במאמר למגזין "ידע הדברים" גיליון 77 מרס 2002 עמ' 119 היא כותבת על התנועה " ?מתחילים הריקודים. טלטולים מהירים של הראש, תנועות אגן תזזיתיות קדימה ואחורה, ולפתע קפיצות גבוהות כמו מגיחות ממקום מסתורין?". ניתן לשער מה הייתה כותבת לו צפתה בבלט הלאומי של גינאה .